בימים אלה מונחת על שולחן הכנסת הצעת החוק להפללת לקוחות הזנות. הצעת החוק "איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה (תיקוני חקיקה) התשס"ח – 2008 " הינה הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון, שהייתה יו"ר וועדת המשנה למאבק בסחר בנשים. כיום מובילה את הצעת החוק יושבת ראש הוועדה חברת הכנסת אורית זוארץ.
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: "בהצעה זו מביעה הכנסת את עמדתה כי הזנות הנה תופעה שלילית מיסודה, היוצרת פגיעה בוטה בכבוד האישה וחירותה, בשוויון זכויותיהן של נשים בחברה, ובזכותה של האישה על גופה".
כמי שעובדת למעלה מ 25 שנים בשיקום נשים שהיו בזנות, וכמי ששומעת מידי שבוע את הסיפורים הקשים של הנשים שנוצלו בזנות, הן במסגרת עבודה קלינית -טיפולית בשיקום הנשים שנוצלו בזנות, והן במסגרת המחקר שעשיתי "חוויתן של נשים שעסקו בזנות רחוב בישראל (גור, 2004) – אני מאמינה כי הצעת החוק הזו היא צעד ענק וחיוני קדימה במאבק למיגור הזנות.
כל המילים שקיימות בעולם לא יספיקו לתאר את המשמעות האמיתית של הזנות עבור הנשים שנוצלו בזנות, עבור הנשים בחברה בכלל, ועבור כולנו כחברה. כל המילים שבעולם לא יספיקו כדי לתאר את פניהן של הילדות שנלכדו בעולם האפל והאכזרי של הזנות בגילאים 12, 14, 16, לאחר שניסו להימלט מהבתים בהם עברו התעללויות והזנחה מצמררים.
הספר שכתבתי "מופקרות – נשים בזנות (2008) מהווה מסמך נוקב שמתאר את סיפורי הנשים שנלכדו בזנות. המסקנה מקריאת הספר היא אחת, והיא חד משמעית: יש להילחם בכל דרך אפשרית בזנות, ולפעול למיגורה.
חוקרי הזנות ברחבי העולם תמימי דעים כיום כי הזנות, והסחר בנשים הם בין הפשעים החמורים ביותר שמתבצעים בחברה המודרנית. מדהים להיווכח עד כמה הזנות מושרשת עמוק בתוך הסדר החברתי, תוך הסבת המבט הצידה מהפקרת הנשים, הגברים, הנערות, הנערים הילדות והילדים, שהופקרו על ידי בני משפחותיהם, ועל ידינו כחברה, להיות קורבנות של ניצול אכזרי שמשמעותו מוות חברתי, ופעמים רבות גם מוות פיסי, עינויים, אכזריות ואונס מתמשכים ויום יומיים, שמתבצעים הן על ידי הסרסורים, והן על ידי ה"לקוחות".
הזנות מכונה כיום "עבדות לבנה" "white slavery", או עבדות מודרנית . וכפי שבתקופת העבדות האדונים שכנעו עצמם שזה הייעוד האמיתי של השחורים, כך רווחים כיום המיתוסים שמעוורים את עיננו מלראות את המשמעות האמיתית של הזנות. מיתוסים שטוענים כי הזנות היא בחירה חופשית של נשים שמעוניינות להרוויח כסף קל, ונהנות ממיניות פרוצה.
בפועל הזנות נשלטת ברובה על ידי סרסורים וסוחרי נשים, שלוכדים באמצעות עינויים וסאדיזם קיצוניים, טרור והתמכרות לסמים, נשים, בעיקר ילדות, חסרות ישע, שהופקרו על ידי משפחותיהן. רוב הנשים נכנסות לזנות בגילאים צעירים ביותר באמצעות הכפייה של הסרסורים. רובן עברו התעללויות מיניות כבר בילדותן על ידי אנשים קרובים, והטראומה הזו הכשירה אותן להיות מנותקות מגופן ומרגשותיהן, ויצרה את הפגיעות לניצולן בזנות. הילדות שנלכדות על ידי הסרסורים עוברות "הכשרה" לזנות שכוללת עינויים מחרידים במטרה להכשירן לשאת את הבלתי נתפס: אונס או חדירה חוזרת ונשנית, על ידי עשרות "לקוחות", לכל הפתחים בגוף, שעות עבודה ארוכות ולא אנושיות שכוללות: אלימות, עינויים, אקטים מיניים בלתי נסבלים גופנית ופיסית, ובעיקר השפלה וביזוי. כל אלה הורסים את נפשותיהן וגופן, ובסיוע ההתמכרות לסמים הן נלכדות בתוך הזנות כמעט ללא מוצא. גם אלה שמצליחות להימלט מהזנות נושאות עימן צלקות נפשיות ופיסיות שלא יימחו לעולם.
קיימת כיום ספרות מקצועית רחבת היקף ביחס לנזק הנפשי והגופני הקיצוני שנגרם כתוצאה מניצול של יצור אנושי לשימוש מיני בידי צרכני המין הקנוי. בנוסף קיים תיעוד נרחב ביחס לאלימות ולסדיזם שהם חלק בלתי נפרד משגרת הזנות. עבור האישה המנוצלת בזנות הזנות היא אקט טראומטי של ניצול מיני דורסני. לא משנה בכמה שקרים משתמשים על מנת להסתיר את זה. זנות היא ניצול מיני דורסני – חד וחלק ופשוט.
הקיום של זנות בכל מקום בחברה שלנו זו בגידה בנשים, ובגידה באלה שהם שוליים בחברה ולכן הם פגיעים על רקע מוצא אתני, עוני או התעללות והזנחה. הזנות היא בעצם עידוד חברתי לפדופיליה משום שרוב המנוצלות בזנות הן ילדות מתחת לגיל 18. משמעות הזנות היא שגברים מבוגרים מכול שכבות החברה מקבלים גישה נוחה לגופן של ילדות צעירות תחת המסווה של "המקצוע העתיק ביותר בעולם", ומסווים נוספים של חילופי כסף והסחות דעת.
בנוסף לטראומה של הנשים שמנוצלות, הזנות מזיקה מאוד לחברה כולה. 87% ממקרי סחר בבני אדם המתקיים כיום בעולם הם למטרת סקס. רוב הנשים נמכרות כסחורת סקס עבור גברים בארצות שלהם, או שנסחרות לצורך סקס עבור גברים בארצות עשירות יותר.
מהיכרות עמוקה עם עול ם הזנות ברור כי מדינת ישראל, שחרטה על דיגלה את הערך המרכזי של כבוד האדם, חייבת לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת למגר את פשע הזנות. הדרך היחידה היעילה לעשות זאת היא להילחם בביקוש לזנות. ברגע שיפחת הביקוש לזנות – הסרסורים וסחרי הנשים לא יצאו לרחובות על מנת לגייס את הילדות במצוקה.
הצעת החוק והפללת הלקוחות מעוררת דיון ציבורי נוקב הן בקרב צרכני הזנות, שמספרם בישראל, לבושתנו הרבה, גדול. אולם גם בקרב גופים שפועלים למען זכויות אדם, אך חוששים שמא הציבור בישראל אינו בשל להצעת חוק כזו, ושיתכנו קשיים רבים באכיפת חקיקה מסוג כזה, או תג
בות-נגד חריפות.
חלק ממי שמתנגדים להצעת החוק אינם מבינים לעומק את משמעות הזנות. לאלה אני מציעה לקרוא את הספר שלי "מופקרות – נשים בזנות" שמסכם את סקירת הספרות המקצועית והמחקרית העדכנית ביחס לזנות, וחשוב מכך מספר את הסיפורים האישיים של הנשים.
ברגע שמבינים כי הזנות היא פשע קיצוני ברור שיש לאסור את הזנות, ולמגר אותה, באמצעות הפללת הלקוחות שהם המנוע של הזנות. דומה הדבר לפשעים חמורים נוספים כמו אונס או גילוי עריות. כולנו יודעים כי מדובר בתופעות רחבות היקף, שרוב קורבנותיהן אינן מתלוננות, ושבתי המשפט אינם מהווים עדיין זירה מותאמת לעשיית הצדק לנפגעות טראומות אלה – ויחד עם זאת לא יעלה על הדעת להתיר את הפשעים האלה תחת טיעונים שמדובר ב"פשע העתיק ביותר בעולם" או שקשה לאכוף את החקיקה. כיצד איפה נטענים טיעונים אלה כאשר מדובר בזנות ?
הפחתת הביקוש באמצעות חקיקה מותאמת, ובעיקר הסברה וחינוך, שהם חלק בלתי נפרד מהחוק, יורידו באופן מיידי את היקף פשע הזנות, ואת כל הפשעים שסובבים אותו כמו סחר בבני אדם, סחר בסמים וכדומה.
אני מאמינה כי חלק מהגברים שצורכים מין קנוי עושים זאת מתוך המיתוסים שמטשטשים את המשמעות האמיתית של הזנות כאונס של ילדות. אני מאמינה כי חלקם ימנעו מצריכת שירותי מין כאשר יבינו כי מדובר בפשע כנגד הנשים בזנות. גם בהיעדר אכיפה נאותה אני מאמינה כי רוב האזרחים אינם מעוניינים להפוך לפושעים, ומכאן שעצם החקיקה תיצור נורמה אתית – מוסרית צודקת וחשובה.
בעולם קיים חוק שעובד ! ב 1999 שבדיה, שהכירה בנזקים שנגרמים מזנות הן לנשים בזנות, והן לחברה כולה, התמקדה בשורש של הבעיה שזה צרכנות הזנות, הכריזה על הזנות כלא חוקית והפלילה את הצרכנים, את הסרסורים ואת סוחרי הנשים. לקורבנות (נשים, גברים וילדים) מציעים שירותי טיפול ושיקום.
לאור הצלחת החוק השבדי בהפחתה ניכרת של זנות וסחר בנשים בשבדיה, כמו גם בהפחתת עבירות נלוות של סחר בסמים, הולכות כיום בעקבות שבדיה מדינות נוספות באירופה כמו אנגליה, פינלנד ועוד, ונמצאות בשלבים של חקיקה דומה.
אני מקווה ומאמינה כי מדינת ישראל, שחרטה על דיגלה את ערך כבוד האדם כערך מרכזי, תצטרף למדינות הנאורות שחוקקו, או שנמצאות בשלבים מתקדמים של חקיקה, חוקים שאוסרים את הזנות. כך תהפוך מדינת ישראל למקום טוב יותר לחיות בו עבור ילדות, נערות ונשים – אך גם עבור גברים, ועבור כל מי שערכים של כבוד האדם וחירותו, צדק, שוויון ואהבת אדם (ואישה) יקרים לליבו.
אני מזמינה אתכם, הקוראים והקוראות, להגיב כאן על המאמר, וליצור ביחד פורום של דיון בנושא כי בנפשנו הוא. אשמח לענות על שאלות, תהיות ומחשבות באמצעות הפורום הזה.
מקורות
גור, ע. (2004). חוויתן של נשים שעסקו בזנות רחוב בישראל. עבודה לאחר קבלת תואר מוסמך, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל – אביב.
גור, ע. (2008). מופקרות – נשים בזנות. הוצאת קו אדום, הקיבוץ המאוחד, תל אביב.
ענת גור 