"אני שונאת את הצוואר שלי… הצוואר מתחיל ללכת לך בגיל ארבעים ושלוש, וזהו זה. אפשר למרוח מייק אפ על הפנים וקונסילר מתחת לעיניים ולצבוע את השיער, אפשר להזריק בוטוקס לקמטים קולגן ובוטוקס ורסטילן, אבל בעניין הצוואר – אין מה לעשות חוץ מניתוח. הצוואר יסגיר אותך ברגע שהפנים שלנו משקרים הצוואר שלנו אומר את האמת…. מידי פעם אני קוראת איזה ספר שמישהי כתבה בנושא הגיל, היא אומרת שם שזה נהדר להיות מבוגרת, נהדר להיות חכמה ונבונה ומנוסה: נהדר להיות בשלב שבו את מבינה מה באמת חשוב בחיים. אני לא יכולה לסבול נשים שאומרות דברים כאלה. מה הן חושבות לעצמן ? אין להן צוואר ?"
מתוך ספרה של נורה אפרון " אני שונאת את הצוואר שלי"
פתחתי בציטוט של נורה אפרון כדי להמחיש כבר בהתחלה את הדואליות שלי בהתייחסות לגיל המעבר. מצד אחד לאורך המאמר אבטא מחשבות על גיל המעבר כגיל חיובי , כחלק ממעגל החיים, חלק חשוב ומשמעותי, שכמו בכל שלב אחר בחיים כרוך באבידות משמעותיות לצד רווחים ופוטנציאל של התבגרות וצמיחה. מצד שני, כן, אני חייבת להודות, יש לי צוואר…
נתחיל מהשם. חשוב להתבונן בפוליטיקה של שימוש בשמות. גיל המעבר ? גיל אמצע החיים ? מנופאוזה, או "גיל הבלות", שחל כמובן רק על נשים. לגברים אין "בלות", הם ממשיכים לתפקד במלוא אונם ומרצם בכל גיל. אבל, מתברר כי למרות שעד לשנים האחרונות יוחס גיל המעבר לנשים בלבד, הולכים ומתרבים כיום המחקרים המראים כי גם גברים סובלים מתופעות גיל המעבר.
התרבות בתוכה אנו חיים היא תרבות גברית ותרבות שמעדיפה נעורים. תרבות כזו אינה מספקת כלים, לנשים ולגברים כאחד, לבחון מחדש את פוטנציאל הצמיחה והבגרות שמציע גיל אמצע החיים. הנטייה הרווחת היא לייחס גיל זה בעיקר לנשים, ולתפוס אותו כמחלה שניתן להקל עליה באמצעות תרופות (בעיקר הורמונים חלופיים), ובאמצעות אמצעי הצערה קוסמטיים שונים ומגוונים (צביעת שיער, הרמת עפעפיים, מתיחת פנים).
על נשים וגיל המעבר
בשונה מגברים הסימן המיידי והברור של תחילת גיל המעבר אצל נשים הוא הפסקת המחזור. להפסקת המחזור קודמת תקופת מעבר ארוכה, שעשויה לכלול סימפטומים כגון גלי חום, תנודות במצב הרוח, קשיי שינה והזעת לילה. מתברר כי בניגוד לדעה הרווחת רמות האסטרוגן בגופנו ממשיכות להיות יציבות יחסית או אפילו עולות בגיל המעבר (ד"ר כריטסטיאן נורתרפ). עם זאת בגיל המעבר הגוף מתחיל לייצר כמויות גדולות יותר של אסטרוגן מסוג אחר הנקרא אסטרון, המיוצר הן בשחלות והן בשומן הגוף. רמות הטסטוסטרון בדרך כלל אינן יורדות במידה ניכרת. לעומת זאת רמות הפרוגסטרון אכן מתחילות לרדת, ואצל רוב הנשים זו הבעיה הבולטת ביותר.
ספרים רבים מתארים את הסימפטומים ה"נורמליים" של גיל המעבר, אך, לדברי ד"ר כריסטיאן נורתרפ, רוב הנשים לא מבחינות ברובם או אף בכולם. אף על פי כן קיימים כמה סימפטומים שנשים בתרבות שלנו מדווחות עליהם לעיתים קרובות כמו: גלי חום, הזעת לילה, פעימות לב מואצות, מיגרנות, איבוד התשוקה המינית, יובש בנרתיק או כאבים בזמן קיום יחסי מין, סימפטומים בדרכי השתן, התדלדלות העצם, תנודות במצבי רוח, נדודי שינה.
נשים רבות מרגישות שהסימפטומים שהן מרגישות מייצגים את מה שגיל המעבר והחיים יהיו מעתה והלאה. אך, לדברי ד"ר נורתרפ, סימפטומים אלה הם למעשה צירי לידה, והם חלק מהסתגלותנו לשינויים ההורמונאליים שמתרחשים כאשר ההתמקדות הביולוגית שלנו עוברת מהולדה לצמיחה אישית. הסימפטומים של תקופת האל – וסת הם זמניים. לקראת סוף גיל המעבר, כאשר הגוף לומד לחיות עם מערכת התמיכה ההורמונאלית החדשה שלו, הם יחלשו בהדרגה עד להיעלמותם.
הציפות מגיל המעבר עשויות להפוך למציאות האישית של כל אישה. חשוב לזכור שבתרבויות מסוימות נשים כמעט ולא מדווחות על סימפטומים מסוימים הקשורים במנופאוזה. ברוב התקופות ההיסטוריה האנושית נשים מתו לפני שהגיעו לגיל המעבר, ואצל אלה שהצליחו לשרוד, גיל המעבר היה מעין סימן להתדרדרות גופנית בלתי נמנעת. אך כיום כאשר תוחלת החיים של נשים היא בין 78 ל 84 שנים, נשים חיות 30, 40 שנים אחרי גיל המעבר, ורבות מהן חיות, תוססות, חדות מחשבה ובעלות השפעה, ניתן להתייחס לגיל המעבר כאל שער לתקופה חשובה ומשמעותית, שבה רוב מטלות החיים כמו גידול ילדים, וטיפוח המשפחה כבר נמצאות מאחורינו, ויש לנו יותר זמן ואנרגיות להשקיע בפיתוח עצמי, ובהתמקדות בדברים שחשובים לנו לפיתוח תחושת רווחה נפשית (well being). זו הזדמנות להיפטר מיחסים ומהרגלים שאינם מתאימים לנו עוד.
ד"ר כריסטיאן נורתרפ מתארת את הסימפטומים של גיל המעבר כ"מנחים הפנימיים שלנו שמקישים על דלתו של כל מרכז רגשי, ומבקשים מאיתנו לאפשר להכניס אור חזק יותר לאותו אזור, וחכמה רבה יותר. כי אז איננו חשות כקורבן של גופנו, ויש לנו הזדמנות לחוש בכוחנו שמקורו באנרגיית חיים שזורמת בגוף בגיל העמידה".
גיל המעבר כפוטנציאל לצמיחה
סקר שערכה חברת גאלופ בשנת 1998 שהוצג בכנס השנתי של אגודת גיל המעבר בצפון אמריקה הראה שיותר
מ 50% מהמנשים האמריקאיות בגיל 50-65 חשו בשלב זה של חייהן מאושרות יותר ומגשימות את עצמן יותר מאי פעם בעבר. לעומת תחושתן בשנות ה 20 ה-30 וה-40 לחייהן – הן חשו בשלב זה שחייהן השתפרו מבחינות רבות, ובכלל זה חיי המשפחה, תחומי העניין, חברויות ויחסים עם הבעל/האישה או חבר/חברה לחיים (נורתרפ, 2006). ההשקפה המקובלת על גיל המעבר כשינוי מפחיד שמבשר את "תחילת הסוף" חוטאת מאוד לאמת.
כדרכם של משברים, גם גיל המעבר יכול להוביל לשלושה שבילים: שביל אחד מוביל לשבר חסר תקנה, שמלווה בתחושות אובדן ואבל על הנעורים שחלפו, ולירידה חדה באיכות החיים, השני מוביל לקיפאון, והשלישי פותח פתח לצמיחה והתחדשות.
על מנת להגיע לשביל השלישי עלינו להיות נכונות להרגיש את כאב האובדן ולהתאבל על אותם חלקים בחיינו שאנחנו נוטשות מאחור (כן, הצוואר…) , לגייס את מלוא כוחותינו לנוע אל תוך הלא נודע, למרות שכל הפחדים שלנו עשויים לעלות על פני השטח מול עתיד חסר וודאות.
הליך של שינוי יכול להצליח רק אם נהפוך לפעילות הן בלקיחת אחריות מלאה על חלקנו בבעיות שבחיינו, ונחדול מלראות את עצמנו רק כקורבנות של מישה,ו או משהו, שמחוץ לעצמנו. בגיל העמידה יש לנו אנרגיה נפשית זמינה בכמות גדולה יותר מאי פעם מאז גיל ההתבגרות (נורתרפ, 2006). אם ננצל את האנרגיה הזו על מנת לחשוף את האמונות התת- הכרתיות ההרסניות לגבי עצמנו, שמנעו מאיתנו להיות מה שאנחנו מסוגלות להיות, נגלה כי יש בנו את היכולת להגיע לכל הדרוש לנו ליצירת עצמנו מחדש כנשים בריאות יותר וחזקות יותר, המוכנות לעבור מתוך שימחה אל החצי השני של חיינו.
חוכמת גיל המעבר
" לא היה לי מושג שאותן התפרצויות קצרות של כעס על מצבים משפחתיים פעוטים היו נקישות ראשונות על הדלת שעליה כתוב "חוכמת גיל המעבר". סימנים שרמזו לי שעלי לבחון מחדש חלק מדפוסי היחסים היומיומיים שלי. כמו כן לא ידעתי שבתקופה שבה המחזור החודשי שלי החל להיות לא סדיר והתחלתי להרגיש גלי חום, חיי כפי שהכרתי אותם במשך רבע מאה מצויים על סף שינוי מקיף. בתקופה שבה הטבע המחזורי שלי ארגן את עצמו מחדש, הנחתי את כל מערכות היחסים המשמעותיות שלי תחת עדשת מיקרוסקופ, והתחלתי לטפל בבעיות לא פתורות מהעבר, התנסיתי בהתרגשות המכאיבה של הקן המתרוקן, ובניתי מערכת יחסים חדשה ומלהיבה עם היצירתיות שבי ועם המקצוע בו אני עוסקת" (כריסטיאן נורתרפ).
בספרה חוכמת גיל המעבר The wisdom of menopause מתארת ד"ר כריסטיאן נורתרפ, רופאה, מומחית בעלת שם עולמי בתחום בריאות האישה, את גיל המעבר כגיל שצופן בחובו שינויים רבים שעשויים להיות נפלאים וחיוביים. היא מתארת את השינויים ההורמונאליים של גיל המעבר, וטוענת כי שינויים אלה מאפשרים חיווט מחדש במוח. שינויים שמאפשרים חופש רב יותר להחליט לאיזה כיוון אנחנו רוצות לתעל את האנרגיות היצירתיות שלנו מעבר להבאת ילדים לעולם וטיפול במשפחה.
על גברים וגיל המעבר
סימון דה בובואר בספרה "המין השני", שהניח את הבסיס המודרני להבנות לגבי ההבניה החברתית של ההבדלים המגדריים, כותבת כי מאז ומעולם התייחסו אל הנשים דרך הביולוגיה שלהן, בעוד שהגברים נתפסו כמשוחררים מן הביולוגיה שלהם. "לאישה יש שחלות ורחם, ותנאים ייחודיים, אלה כולאים אותה בתוך הסובייקטיביות שלה. נוהגים לומר שהיא חושבת באמצעות הבלוטות שלה. הגבר שוכח משום מה שגם מבנה הגוף שלו כולל בלוטות המפרישות הורמוני מין, הלא הם האשכים. גופו נראה לו כבעל קשר ישיר ונורמלי עם העולם, שאותו הוא קולט באובייקטיביות, לדעתו, בעוד גוף האישה נראה לו מסורבל בכל מאפייניו, מכשול, כלא." (דה בובואר, 2001).
רק לאחרונה החלו להצטבר הפרסומים כי גם על גברים עוברים תהליכי בלות. גם גברים, בדומה לנשים, עוברים שינוי הורמונאלי במהלך כניסתם לגיל העמידה. ממש כמו נשים, גברים חווים שינוים הורמונאליים אשר משפיעים על מיניותם, מצב רוחם, בריאותם הכללית ואפילו מזגם.
עד לשנים האחרונות לא הייתה כל מודעות בקרב הרופאים לסוגיה חשובה זו, אך עם פרסום המחקרים הרבים בנושא זה לאחרונה, יחד עם העלייה בתוחלת החיים ובאיכותם תפס נושא זה תאוצה עצומה בארצות שפע כארצות הברית וקנדה. כיום ידוע בבירור מהן השפעותיו של תהליך ההזדקנות על הגבר. כיום ידוע בבירור רמתם של איזה הורמונים פוחתת בקרב גברים עם הגיל, ואף ידוע לנו כי תהליך זה אשר בדרך כלל מתחיל בסביבות גיל הארבעים יכול לעיתים לפגוע אף בצעירים יותר.
תהליך זה מכונה בפי החוקרים אנדרופאוז, ממש בדומה למושג אשר הוטבע יותר מעשור קודם לכן עבור תהליך התבגרותה של האישה – מנופאוזה. השינויים החלים במהלך תהליך האנדרופאוז בגברים משפיעים למעשה על כל היבטי החיים של גברים אלה. למעשה מדובר בתהליך בעל השפעה פסיכולוגית בינאישית, חברתית ואפילו מקצועית.
גברים אלה מדווחים סימפטומים בתחומי בריאות שונים. בתחום הגופני: הפחתה נכרת בכושר הגופני, השמנה, ירידה בצפיפות העצם, דלדול השיער, הפרעות שינה. בתחום הפסיכולוגי: עצבנות, חוסר החלטיות, חרדות, דיכאון, תחושות בדידות, פגיעה בזיכרון וקשיי ריכוז. בתפקוד המיני: ירידה ברצון למין ופגיעה בתפקוד המיני (פגיעה המופיעה כבר בתחילת התהליך ולעיתים מבשרת על בואו), חרדות מרובות אודות פגיעה בתפקוד המיני, תשוקה מוגברת לקיום יחסי מין עם נשים צעירות (עד כדי אובססיה), ריבוי קשיים בזוגיות ומריבות מרובות אודות אינטימיות, יחסי מין ואהבה עם בת הזוג הקבועה (מתוך: טבעלייף, �
�"ר אודי בר http://www.tevalife.com/article.asp?id=142).
חוכמת גיל המעבר ביחסים בין גברים ונשים
נשים וגברים כאחד מגיעים לגיל המעבר בתוך תרבות שמעצימה את ההיבטים של אובדן הנעורים, ואינה נותנת מספיק מקום לפוטנציאל העצום של צמיחה רוחנית ונפשית, בגרות, בשלות, שלווה וקשר, שניתן ליהנות מהם בגיל זה. נשים וגברים רבים נתונים בדיכאון על רקע האבדנים של גיל המעבר, ועסוקים בהכחשת ההזדקנות ובמרדף אבוד ופתטי אחר הנעורים החומקים. אלה כוללים הורמונים חלופיים, ויאגרה, ואמצעים שונים שנועדו להכחיש את השינויים הנורמאליים של הגיל, ולחיות באשליה של שימור הנעורים.
גיל אמצע החיים מספק הזדמנויות מיוחדות לזוגיות משופרת, ולקשרים טובים יותר, הדדים יותר ושוויוניים יותר בין גברים ונשים. כאלה שקשה יותר לקיימם בגילאים צעירים יותר. קושי שנובע מחוסר השיוויון המגדרי הן בהיבט המיני והן בחלוקת הנטל של הבית וגידול הילדים.
בתנאים כאלה קשה עד מאוד לקיים מערכות יחסים הדדיות ושוויונית, שמתגמלות את שני הצדדים. בנוסף זוגיות ונישואין בתקופות המוקדמות יותר של החיים רוויות בקונפליקטים על רקע חלוקת מטלות גידול הילדים והבית, ומטלות הקריירה והפרנסה. בגיל המעבר קיים שחרור מרוב המטלות שמאפיינות את תקופת גידול הילדים ומתפנה מרחב גדול לבניית קשרים חבריים, הדדים ומספקים.
בתוך חברה פטריארכאלית, שבה עדיין לא קיים שוויון בין גברים ונשים, מין ומיניות מוגדרים מנקודת מבט גברית (איריגארי, 2003),יחסי המין מובנים עדיין כ"חדירה לתוך גוף ה אישה בתנאים של חוסר שוויון" (דבורקין, 2005), ומערכות היחסים הנפוצות בין גברים ונשים מושפעות מאירוטיזציה של שליטה (גברית) וכניעה (נשית) (בנג'מין, 2005). בגיל המעבר נמצאת התשוקה המינית בירידה, ועוברת שינויים. בשינוי זה קיים פוטנציאל של התקרבות וצמיחה. איכות יחסי המין יכולה להשתפר על חשבון הכמות, והירידה הבלית נמנעת בתשוקה המינית יכולה להביא למציאת דרכים חדשות של עונג הדדי.
מקורות
איריגארי, לוס. (2003). מין זה שאינו אחד. רסלינג, תל אביב.
אפרון, נורה (2009). אני שונאת את הצוואר שלי. עם עובד, תל אביב.
בר, אודי http://www.tevalife.com/article.asp?id=142).
דה בובואר, סימון (2001). המין השני. כרך ראשון: העובדות והמיתוסים. בבל, תל אביב.
בנג'מין, ג'סיקה. (2005). כבלי האהבה. דביר, תל אביב.
דבורקין, אנדריאה. (2005). משגל. בבל, תל אביב
Northrup, Christiane. (2006). The wisdom of menopause. Bantam Books.
לגלות את חוכמת גיל המעבר
סדנאות לנשים בגיל המעבר יפתחו לאחר החגים מרכז חוכמת נשים www.wtc-anatgur.co.il
ענת גור 
תגובות
דברים מאירי עיניים. תודה. ובכל זאת, בשורה התחתונה, לכולנו יש צוואר..